מתודולוגית הערכת שווי

קיימות מספר גישות אנליטיות להערכת שווי כלכלי של עסק, אשר עשויות להניב תוצאות שונות. כיוון ששוויו הכלכלי של עסק עשוי להשתנות ללא הרף, הערכת השווי מתייחסת לנקודת זמן נתונה ומתבססת על מכלול הנתונים שהיה ידוע באותה תקופה.

בין הגישות העיקריות להערכת חברות:

  • גישת היוון תזרימי המזומנים הצפויים לעסק בעתיד (Discounted Cash Flows Analysis – DCF)
  • גישת השווי הנכסי
  • שיטת ההשוואה לעסקות דומות
  • שיטת המכפיל
  • הערכת שווי בגישת ה – DCF

    מבחינה מתודולוגית, הגישה המקובלת ביותר להערכת שווי חברות הנה גישת היוון תחזית תזרים המזומנים. ביסודה של גישה זו עומדת ההנחה ששווי העסק הוא הערך הנוכחי המהוון של תזרימי המזומנים העתידיים לאורך זמן. השיטה מסתמכת על העיקרון הכלכלי “העסק החי והמתמשך” (“ON GOING CONCERN”) שצפוי להביא רווחים עתידיים.

    לצורך חישוב שווי החברה בשיטת ה- DCF יש לאמוד את הערך הנוכחי של תזרים המזומנים החופשי הבלתי ממונף (Unleveraged Free Cash Flows). סכום זה מייצג את שווי הפעילות.

    לקבלת שווי כולל של החברה יש להפחית את שווי ההתחייבויות הפיננסיות, נטו (התחייבויות פיננסיות בניכוי נכסים פיננסים) של החברה ליום האינדיקציה ולהוסיף נכסים עודפים אשר אינם משמשים לפעילות השוטפת.

  • הערכת שווי בשיטת השווי הנכסי

    בגישה זו שווי החברה אמור לייצג את ערכה הפנימי “האמיתי” של הפעילות העסקית המיוצגת על ידי כל נכסי החברה.

    גישה זו יוצאת ממאזן הפירמה ומנסה להתאים את ערך הנכסים וההתחייבויות, כפי שהם רשומים בספרי החברה, לשוויים הכלכלי הנכון. מאזני הפירמה, כפי שהם מוצגים עפ”י כללי החשבונאות המקובלים, מבוססים על עקרונות דיווח קשיחים למדי כגון “עקרון העלות” ו”עקרון השמרנות” אשר לעתים גורמים למאזנים לא לשקף בצורה נכונה את שוויים הכלכלי של הנכסים וההתחייבויות.

    עודף שוויים הכלכלי של נכסים והתחייבויות של חברה על שוויים המאזני שאינו ניתן לייחוס לנכסים ספציפיים בא לידי ביטוי חשבונאי בסעיף המוניטין, אך סעיף זה נרשם רק במידה והחברה נרכשת, כך שחברה אשר מצמיחה מוניטין תוך כדי פעילות אינה זוכה לרשום אותו בספריה.

    כתוצאה מכך, שיטה זו פחות מקובלת כיום, לקביעת שוויה של חברה, והיא מהווה בעיקר אינדיקציה לערך מינימאלי לשווייה של החברה (ערך רצפה), שכן במידה והשווי הנכסי של החברה גבוה משוויה כ”עסק חי” ניתן לממש את נכסיה ועל ידי כך להשיג תמורה גבוהה יותר.

  • שיטת ההשוואה לעסקאות דומות

    שיטת ההשוואה לעסקאות דומות עושה שימוש במחיר בפועל, לפיו בוצעה עסקת מכר של העסק נשוא האינדיקציה, או של עסקים דומים, וזאת בתנאי שעסקה כזו בוצעה תוך פרק זמן סביר לפני ביצוע האינדיקציה.

    כדי להשוות לעסקאות שנעשו בעסקים דומים, יש למצוא עסקאות הדומות מבחינת תחום הפעילות, המאפיינים התפעוליים, מידת הסחירות ונתונים פיננסיים.

    הערכת שווי בשיטת המכפיל

    שיטת המכפיל הינה יישום של שיטת ההשוואה.

    ישנם מספר מכפילים מקובלים ביניהם, מכפיל ההכנסות, מכפיל רווח תפעולי, מכפיל רווח נקי, מכפיל תזרים מזומנים וכדומה.

    השיטה מתאימה בעיקר לקבלת אומדן כללי ראשוני לגבי שווי העסק אך לא להערכה מדויקת.